עדשות
למעלה עדשות עם אורך מוקד קצר נקראות עדשות רחבות זווית. לדוגמא עדשת 24 מ"מ שמורכבת על מצלמת 35 מ"מ, תיתן זווית ראיה רחבה יותר מאשר עדשה נורמלית (50 מ"מ). עדשות רחבות זווית מספקות תוצאות בעלות מראה לא טבעי ,השונה באופן מורגש ממה שנראה בעין. עיוות זה יכול לספק אפקט דרמטי או משעשע לתמונה במקרים מסוימים. ככל שהעדשה רחבה יותר, כך העיוות יהיה מורגש יותר. עם זאת עדשות שונות יעוותו במידות ובאופנים שונים עם אותם אורכי מוקד.
כמו כן, כתוצאה מזווית הפגיעה הקיצוניות של האור באלמנטים האופטיים בעדשה, ייווצרו הפרעות שונות ואיכות התמונה תיפגע, ככל שהזוית יותר רחבה. גם במקרה זה, עדשות איכותיות יותר יוכלו לתקן ולמנוע חלקית את ההפרעות האלה.
למעלה עדשת טלפוטו (או פשוט טלה) או עדשה ארוכה היא עדשה טלסקופית, כלומר שמקרבת את נושא הצילום כאילו הסתכלת בו דרך משקפת או טלסקופ. השימוש העיקרי בעדשת טלפוטו הוא לצילום נושאים רחוקים – כמו למשל חיות בטבע, ספורטאים על מגרש, צילומי מעקב, פאפאראצי וכו'.
לעדשות טלפוטו התכונה שהעצם הממוקד לרוב יהיה מופרד מהרקע שלו באופן מרשים ויפה. לכן לעיתים קרובות מצלמים פורטרטים בטבע עם עדשות טלה גם כאשר יש אפשרות להתקרב לנושא, כי מתקבל אפקט רצוי של טשטוש הרקע.
כמו כן, בגלל זוויות הפגיעה הנוחות של קרני האור באלמנטים האופטיים של העדשות, קל יותר לייצר עדשות ארוכות מוקד שמספקות איכות תמונה טובה. באופן אופייני, עדשות קבועות באורכים שבין 85 מ"מ ל-300 מ"מ (על מצלמות 35 מ"מ) מספקות איכות תמונה מצוינת.
למעלה ככל שהחיישן (או הסרט) שעליו נלכדת התמונה הוא גדול יותר, כך אורך המוקד שנדרש מהעדשה הוא גדול יותר. לדוגמא, על מצלמת 35 מ"מ, עדשת נורמלית היא באורך מוקד של 50 מ"מ. לעומת זאת על מצלמת פורמט בינוני עם חיישן 4.5X6 ס"מ, עדשה נורמלית היא באורך מוקד של 80 מ"מ. מצלמה דיגיטלית קומפקטית אופיינית תהיה בעלת חיישן של כ-4X6 מ"מ, ולכן עדשה נורמלית עליה תהיה עם אורך מוקד של כ-8 מ"מ.
למעלה
 |
|
| זוויות ראיה של שתי עדשות |
למעלה עדשות בעלות אותך מוקד קבוע נקראות עדשות פריים (prime). עדשות בעלות אורך מוקד משתנה נקראות עדשות זום (zoom). עדשות פריים פשוטות וקלות יותר לייצור מאשר עדשות זום, ולכן ברוב המקרים אפשר לקבל איכות תמונה טובה יותר בשימוש בעדשת פריים מאשר בעדשת זום, כאשר המחיר, המשקל והגודל דומים. יתר על כן, בהרבה מקרים נמצא שעדשות פריים קלות זולות וקטנות יתנו תוצאות טובות יותר מעדשות זום גדולות יקרות וכבדות.
בכל מקרה רצוי להימנע מעדשות זום זולות וקלות, כי סביר להניח שאיכות התמונה שלהן לא תהיה טובה.
מבחינת איכות התמונה, ברוב המקרים האיכות הטובה ביותר בשימוש בעדשת זום תמתקבלת באמצע טווח הזום, כלומר לא ממש בתחילתו ולא ממש בסופו. עם זאת, בימינו קיימות לא מעט עדשות זום מקצועיות שמספקות איכות מצוינת לכל אורך הטווח שלהן.
למעלה עדשות זום מסוימות, בעיקר על מצלמות קומפקטיות או מצלמות וידאו, מלוות בציון מכפיל, לדוגמא זום 6X. הכוונה במקרה הזה היא שהיחס בין אורך המוקד הגבוה ביותר שהעדשה מסוגלת להגיע אליו, לבין זה הנמוך ביותר, הוא 6. לדוגמא עדשת 24-120 מ"מ היא בעלת מכפיל זום 5X.
באופן כללי, שימוש בעדשות בעלות מכפילי זום גבוהים מביא לירידה באיכות התמונה המתקבלת. עדשות עם זום שאינו גבוה במיוחד (2-3) עשויות להגיע לאיכות תמונה טובה מאד. עדשות עם מכפילי זום גבוהים (8-12) ייתנו ברוב המקרים איכות תמונה נמוכה.
קיימות עדשות מקצועיות בודדות במחיר ומשקל גבוהים מאד שמספקות מכפילי זום גבוהים יחד עם איכות תמונה סבירה. בנוסף ראוי לציין שעבור חיישנים קטנים קל יותר לייצר עדשות טובות עם מכפילי זום גבוהים בעלות ומשקל סבירים – אולם במקרה הזה לגודל החיישן הקטן יש השפעה שלילית על איכות התמונה, שאינה קשורה לעדשה.
למעלה תהליך ביצוע הזום, כלומר שינוי אורך המוקד, מתבצע באחת מהשיטות הבאות:
- ברוב העדשות המקצועיות, שינוי זום יתבצע באופן רציף על ידי סיבוב טבעת על גבי העדשה, כלומר שאפשר לבחור בכל נקודה בטווח הזום.
- זום במשיכה \ דחיפה (push / pull) – עדשות מסוימות דורשות משיכה ודחיפה של הקצה הרחוק של העדשה כדי לשנות את אורך המוקד (כמו בטלסקופ כיס). פעולה זאת דורשת הפעלת יותר כוח מאשר סיבוב טבעת, והיא מאפשרת מידה פחותה של דיוק. פעולה זו הינה רציפה גם היא.
- בעדשות ריינג'פיינדר מסוימות אין אפשרות לזום רציף, אלא רק לקפיצה בין נקודות קבועות מראש, למשל 28-35-50. עדשות אלה בנויות כדי לספק את האיכות המרבית בנקודות הקבועות, על חשבון הגמישות של טווח רצוף.
- במצלמות קומפקטיות רבות, שינוי אורך המוקד מתבצע על ידי לחיצה על כפתור אלקטרוני (+\-).
למעלה לכאורה נראה ברור שעדשת זום היא עדיפה, כי היא יותר גמישה ומספקת יותר אפשרויות. עם עדשת זום אפשר לצלם בזוית רחבה או צרה מבלי להחליף עדשה או להתקרב ולהתרחק מנושא הצילום. כל זה נכון מאד, וגם נכון יהיה לומר שבשימוש בעדשות זום יהיו פחות תמונות "מוחמצות", כלומר שבזמן שהצלם מתעסק עם הציוד שלו, הסצנה כבר נעלמה או השתנתה, ואין יותר מה לצלם.
אולם יש לשקול גם את החסרונות של עדשות זום. עדשת זום נדרשת לבצע יותר משימות מאשר עדשות פריים, ועם זאת היא מוגבלת בגודל, במשקל ובמחיר. מכאן נובע שבהשוואה בין עדשת זום לעדשת פריים, בהנחה שהמשקל והמחיר שלהן דומים, עדשת הפריים ברוב המקרים תיתן תוצאות טובות בהרבה מבחינת איכות התמונה המתקבלת. במה יתבטאו ההבדלים? ראה נושא מה משפיע על איכות תמונה.
בתור כלל אצבע, עדשת זום שהמכפיל שלה יותר מ-X3 (כלומר שהיחס בין אורך המוקד המינימלי והמקסימלי שלה גדול משלוש) לא תהיה עדשה טובה מאד, חוץ מהמקרים שבהן היא מאד כבדה ויקרה. ככל שמכפיל הזום גבוה יותר, והמשקל והמחיר נמוכים יותר, כך יורד הסיכוי שהעדשה תוכל לספק איכות תמונה טובה.
למעלה אפשר לקחת עדשה רגילה, לנתק אותה מהמצלמה, ולהצמיד את צידה הקדמי לגוף המצלמה. במצב זה אפשר לצלם במרחקים קצרים מאד, ולהגיע להגדלות גדולות מאד. עם זאת, אין אפשרויות שליטה במשתני העדשה, כמו כיווני צמצם ופוקוס, ולכן שימוש זה הינו מוגבל מאד.
קיימים מתאמים שמאפשרים להרכיב עדשה הפוכה על גוף המצלמה. כמו כן, קיימים מתאמים המאפשרים להרכיב עדשה הפוכה על גבי עדשה אחרת המחוברת למצלמה באופן רגיל, באופן שנותן אפקט דומה לעדשה הפוכה המורכבת ישירות על המצלמה. העדשה המומלצת ביותר להרכבה הפוכה היא עדשת 50 מ"מ קבועה.
למעלה בעיה נפוצה בצילום היא מריחות בתמונה. מריחה יכולה להיות של עצם מסוים על רקע חד – מקרה זה נובע מתנועה מהירה מדי של העצם ביחס למהירות התריס שנבחרה. המקרה השני הוא של מריחת כל התמונה ולא רק עצם שנמצא בתנועה. מקרה זה נובע לרוב מכך שהמצלמה מוחזקת ביד הצלם, והמהירות שנבחרה היא איטית מדי כדי לאפשר צילום חד, בהתחשב ברעידה הטבעית של יד הצלם.
מידת המריחה הנגרמת מרעידה טבעית ביד הצלם מושפעת מכמה גורמים. ככל שמהירות החשיפה נמוכה יותר כך המריחה תהיה חזקה יותר. ככל שאורך המוקד גדול יותר, כך המריחה תהיה חזקה יותר. החוק המקובל הוא שהמהירות המותרת לצילום בזמן שהמצלמה מוחזקת ביד, היא זהה לאורך המוקד. כלומר, שאם מצלמים עם עדשת 200 מ"מ, יש לבחור מהירות של 1/200 לפחות כדי שלא תהיה מריחה.
יש לציין שלאנשים שונים יש נטייה שונה לרעידות, ולכן בהחלט ייתכן שצלם מסוים יוכל לצלם על עדשת 100 מ"מ במהירות 1/30, וצלם אחר יהיה חייב לבחור מהירות 1/160 לאותה עדשה כדי להימנע ממריחה. כמובן שאפשר להרכיב את המצלמה על חצובה ובכך להקטין מאד את הרעידה, אך צילום על חצובה אינו מעשי או נוח לפעמים בתנאי שטח.
על מנת לאפשר לצלמים חופש בבחירת מהירויות תריס, ובעיקר לאפשר להם לצלם בתנאי תאורה נמוכים ללא מריחות תוך החזקת המצלמה ביד, קיימות מערכות לייצוב תמונה המותקנות בתוך העדשה. מערכות אלה מבוססות על ג'ירוסקופים המזהים את רעידות העדשה ומייצרים תנועה לכיוונים הפוכים על מנת לבטל את הרעידות.
עדשות מיוצבות בימינו מגיעות לרמה גבוהה מאד של עד ארבעה סטופים במקרים מסוימים. כלומר, שאם הצלם צריך באופן רגיל לבחור מהירות 1/200 לשימוש עם עדשת 200 מ"מ, עם עדשה מיוצבת טובה הוא יוכל לצלם במהירות 1/15 ולא לקבל מריחות.
חשוב לציין, שעדשה מיוצבת אינה מונעת מריחות באופן כללי, אלא רק מריחות שנגרמות מרעידות המצלמה. כלומר, שמריחות של עצם בודד בפריים הנגרמות מתנועתו שלו ולא מתנועת המצלמה, לא יושפעו כלל משימוש בעדשה מיוצבת.
עדשות מיוצבות הן יקרות בהרבה מעדשות שאינן מיוצבות, בעיקר במקרים שמערכת הייצוב היא אפקטיבית במיוחד. הפעלת מערכת הייצוב צורכת הרבה חשמל מסוללת המצלמה ובכך מקטינה את מספר הצילומים האפשרי מטעינת סוללה אחת. כאשר מצלמים נושא סטטי והמצלמה מורכבת על חצובה, רצוי לנתק את מערכת הייצוב, כי במצב זה הפעלתה עלולה להזיק יותר מאשר להועיל.
למעלה